לאחרונה ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בנתניה, אשר נתן פירוש מצומצם לסוגיית השימוש בקרקע חקלאית. בפסק דין זה, הרחיבה השופטת אברמוביץ קולנדר את האיסור על שימוש בקרקע חקלאית כך שיחול גם על כלבייה ומרפאה וטרינרית (א9059/04, א12079/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' כפר ידידיה).

בפרשת כפר ידידיה דנן, הנתבעים טענו כי השימוש שנעשה במקרקעין הינו שימוש חקלאי המותר בהתאם למערכת ההסכמים הקיימת עם המינהל. הנתבעים אף הוכיחו כי הכלביה מתנהלת בהיתר כדין הן ע"י משרד החקלאות והן ע"י הרשות המקומית וכי מאחר ודרישות וטרינריות מחייבות קיום מרפאה וטרינרית בצמוד לכלביה, פועל במקום וטרינר. על אף כל זאת קבעה השופטת, כי ניהול הכלבייה הינו שימוש מסחרי הנעשה במקרקעין ואינו נמנה על הדרוש במישרין ליצור החקלאי.

השופטת קובעת כי:

"טענת הנתבע שהמושג "שימוש חקלאי" התפתח בין השנים יחד עם התפתחות החקלאות כולה ועל כן כוללת אף כלביה ופנסיון לכלבים, וכי כל פירוש אחר יפגע קשות בכושר הפרנסה של החקלאים דינה להידחות מן הטעם שעסקינן בעסק מסחרי אשר בגדר פעולה כלכלית טהורה שנועדה להכניס כספים לכיסי הנתבע, ולא יכולה להיחשב כעיסוק חקלאי ואף אינה דרושה במישרין ליצור החקלאי. הנתבע אף לא הוכיח שהפנסיון או הכלביה דרושים לצורך עיסוקו החקלאי."

הגבלת המושג "שימוש חקלאי" לכזה הדרוש אך ורק במישרין ליצור החקלאי, כפי שנפסק בפסק הדין אינה מתיישבת לדוגמא עם האמור בהחלטת המדיניות הקרקעית המכוננת של ממשלת ישראל ובעקבותיה של מועצת מקרקעי ישראל היא החלטה מספר 1 משנת 1965. שם נקבע בפרק בהחלטה הדן במדיניות מסירת קרקע חקלאית, כי: "קרקעי חקלאית פירושה מקרקעי ישראל שאינם קרקע עירונית."

בהמשך, החלטה מספר 1 אף מורה כי : "קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד ליצור מוצרים חקלאיים ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתיישבים ולצרכיהם האחרים וכן לצרכיי הייצור החקלאי..."

כאמור, ההחלטה אינה מגבילה את השימוש בקרקע לייצור חקלאי בלבד ומתירה שימוש גם "לצרכיהם האחרים" של המתיישבים. בהתאם חוזה החכירה לדורות של הנחלה מאפשר פעילות שאינה חקלאית בנחלה אם ניתנה הודעה בכתב למינהל ושולמו דמי החכירה הנדרשים.

גם הגדרת "קרקע חקלאית" המופיע בסעיף הראשון לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט:

"קרקע חקלאית – קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להן, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי;"

יצויין, כי סעיף 17 לחוק ההתיישבות החקלאית קובע מפורשות כי: "הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין".

לענייננו יפים דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה נ' חוסיין, שם ביטא כבוד השופט ש. ברלינר את הרציונל הבסיסי העומד בסוגיית השימוש החקלאי ולפיו השימוש החקלאי בקרקע אינו רק בעיבוד האדמה וגידול בעלי חיים, אלא שימוש אשר שומר על ייעוד הקרקע כשטח אדמה פתוח נטול בניינים ושיכוני עיר, הדרוש לחקלאות לסוגיה:

"אם נסכם: מטרת המחוקק בהכריזו על אדמה כקרקע חקלאית, לפי סעיף 11 לתוספת היא "שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית, ניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים". יש לשמור על יעוד זה של הקרקע החקלאית לבל תיבלע "ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי הממותה העירונית השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים... לשימוש זה מתלווים שימושים חקלאיים נדרשים שאינם בגדר עיבוד האדמה וגידול בעלי חיים, אך הם עדיין חקלאיים לפי אופיים."

להיבטים נוספים אודות שימוש חקלאי במקרקעי המדינה ראו גם חוזרנו 97/2004 "תחילת השימוש החקלאי במקרקעי המדינה", חוזרנו 72/2006 "מהו שימוש חקלאי במקרקעי המדינה" וחוזרנו 26/2008 "סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ומים".

לפרטים ולהנחיות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.