גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 019-2006

ניתוק אספקת מים עקב חוב

לאחרונה ניתן פס"ד ע"י השופט יוסף אלון בבית המשפט המחוזי בב"ש (א 004144/05), בתביעת צרכני מי שפד"ן כנגד חברת מקורות הדן בתעריפי מים ובניתוק אספקת מים בגין חוב.

לאחרונה ניתן פס"ד ע"י השופט יוסף אלון בבית המשפט המחוזי בב"ש (א 004144/05), בתביעת צרכני מי שפד"ן כנגד חברת מקורות הדן בתעריפי מים ובניתוק אספקת מים בגין חוב.

  1. רקע עובדתי

    בעקבות סירוב צרכני מי שפד"ן רבים לשלם לחברת מקורות את תעריף ג' על חריגה מעבר להקצאה (תעריף ג' (חריגה) לשפד"ן עמד בשנת 2003 על 2.189 ₪ למ"ק, מחיר ממוצע למים שפירים+ 96 אגורות) ולאחר ניסיונות רבים של ארגוני הקניות ואחרים למצוא נוסחת פשרה עם נציב המים, פנו התובעים- חמשה קיבוצים בנגב חברה לפיתוח ואגודת גד"ש,ביום 11.05.05 לבית משפט מחוזי בב"ש בבקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחר כנגד ניתוק מים ע"י חברת מקורות, בקשתם נענתה.

    ביום 28.06.05 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על כוונתו להתייצב בהליכים אלו, ולאחר מספר חודשים הגיש היועץ המשפטי את עמדתו ולפיה דין התביעה להדחות.

    במהלך ישיבות מקדמיות בבית המשפט, הסכימו הצדדים כי הדיון בהליך הביניים (צו המניעה) יעבור למסגרת התביעה העיקרית. כמו כן, הוסכם כי עד למתן פסק הדין יישאר צו המניעה הזמני בתוקפו.

  2. טענות התובעים

    1. כמות המים שהוקצתה להם בשנת 2003 קוצצה באופן ניכר ע"י נציב המים למרות שאזור השפד"ן לא הוכרז כאזור קיצוב.

    2. מחירי החריגה הקבועים בתקנות התעריפים גבוהים משמעותית מאלו שמוטלים על צרכני מים אחרים במסגרת תקנות התשלום המיוחד. (בתקנות תשלום מיוחד הקנס מדורג - 36 אגורות למ"ק על חריגה עד 10% מההקצאה ו-96 אגורות לחריגה מעבר ל-10% מההקצאה)

    3. גם אם החיוב במחיר החריגה לשנת 2003 הינו כדין, מנועה מקורות מאכיפת התשלום בדרך של ניתוק המים.

    בראשית התייחסותו קבע בית המשפט:

    " בטרם אבחן טענות התובעים לבטלות תקנות התעריפים ולבטלות קביעת מכסת ההקצאות, יש ליתן הדעת לטענות סף המועלות ע"י מקורות והיועץ המשפטי.

    התובעים בחרו כאמור במקורות כנתבעת יחידה בתביעתם.

    ברם, מקורות הינה "ספק מים" כמובן ההיגד בחוק- ועל כן מצווה היא מכח הדין לחייב את צרכניה בדמי המים, כפי שנקבעו בתקנות התעריפים.

    עילת התביעה, ככל שעניינה בטענת התובעים לבטלות אותן התקנות או חלקן- אינה עניין למקורות לענות בו, אלא למחוקק המשנה מתקין התקנות.

    זאת ועוד. "תקנות התעריפים" מהוות חקיקת משנה שאושרה ע"י ועדת הכספים של הכנסת."

    להלן עיקרי הפסק:

  3. השוני המהותי בין "תקנות התעריפים" ו"התשלום המיוחד"

    "דמי המים שנקבעים עפ"י ס' 112 לחוק, שונים הם בכל היבטיהם מ"התשלום המיוחד".

    הסמכות ל"קביעת תעריפים לדמי מים ודירוגם" בחקיקת משנה, נתונה לשר החקלאות "לאחר התייעצות עם מועצת המים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת".

    "התשלום המיוחד" לעומת זאת, הינו בסמכות נציב המים.

    קביעת התעריפים עפ"י ס' 112 הינה בדרך חקיקת משנה של התקנת תקנות- אפריורית- ותוקפן מחייב כל ספק מים באשר הוא.

    "התשלום המיוחד" לעומת זאת, הינו בסמכות נציב המים ובשיקול דעתו הבלעדי, הסמכות להטלתו הינה רטרו-אקטיבית ובדיעבד, ותוקפו הינו אינדיבידואלי לאותו ספק או מפיק מים שחרג את החריגות."

    ----------

    "מתבקשת אפוא המסקנה כי תקנות התעריפים, לעניין התעריף המיוחד לכמויות חורגות, אינן סותרות את הסדר "התשלום המיוחד" ואינן לוקות בחוסר סבירות.

    אדרבא, מבטאות הן שיקול חשוב במכלול השיקולים הנדרשים לקביעת תעריפים.

    לאור זאת, איני מוצא ממש בטענות התובעים לעניין תוקף תקנות התעריפים- ושבעתיים נכונים הדברים שעה שהמדובר בחקיקת משנה שאושרה ע"י ועדת הכספים של הכנסת."

  4. חוקיות הקיצוץ במכסת מי השפד"ן בשנת 2003

    "פועל יוצא מהדברים הינו כי בחינת כמות המים שהוקצתה לתובעים לשנת 2003 [ממי השפד"ן], אינה תחומה בד' אמותיהן של תקנות הקיצוב, אלא כטבעם של מים, מצוייה היא במערכת כלים שלובים של הוראות וסמכויות שונות ונוספות הנשזרות אלה באלה.

    בהינתן היבט זה של הדברים, איני מוצא כי מסגרתה של תובענה זו, המכוונת כל כולה כנגד מקורות בלבד- ראויה ומוכשרת היא להכרעה בסוגיה זו.

    זאת הן מתוך כך שהתובעת לא צירפה לתביעתה את הצדדים הראויים לענות בטענות אלה [וביניהם, שר החקלאות, נציב המים ומועצת המים], והן מתוך כך שמתוך צמצום הדברים בתובענה זו לעילת התביעה הספציפית ולחוב הכספי הנקודתי- לא נפרשה יריעת הסוגיה המקיפה במלואה."

    כאן המקום להעיר כי החל משנת 2005 מקפיד נציב המים להודיע בתקנות הקיצוב על קיצוץ במים גם באזור השפד"ן.

  5. האם רשאי ספק המים לנתק אספקת מים

    מצטט כבוד השופט אלון את בית המשפט העליון ע"א 7262/00:

    " אכן, לא נמצאת בחוק המים עצמו( המדובר לפני תיקון תשס"ד –י.א.) הוראה המאפשרת "ניתוק" בגין אי תשלום. אולם, הנחת הבסיס בחוק היא כי לכל אדם זכות לקבל מים בעבור תשלום.(הדגשה במקור).

  6. סופו של דבר

    " בהינתן כל האמור והמפורט לעיל- איני מוצא כי נפל פגם בהודעת מקורות נשוא תביעה זו. על כן היה והתובעים לא ישלמו את חובם נשוא אותם החיובים- רשאית היא להפסיק אספקת המים עד להסדר תשלום החוב.

    לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר לתובעים לכלכל צעדיהם כראוי, אני מורה כי הנתבעת לא תפסיק אספקת המים לתובעים בטרם חלוף 30 יום ממתן פסק דין זה.

    (הדגשה במקור)

    סוף דבר- התביעה נדחית וכפועל יוצא מכך מתבטל צו המניעה הזמני [בכפוף לארכת 30 הימים האמורה לעיל]."

להערכתנו לאור המשמעויות הכספיות הכבדות של הפסק על התובעים ועל אחרים יערערו אלו לבית המשפט העליון.

בדבר פרטים נוספים ניתן לפנות למר יעקב צ'סנר במשרדינו בת"א.