1. חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן – "החוק"), מסדיר את נושא פסיקת ההצמדה והריבית בהליכים שיפוטיים ובין היתר, משמש את בתי המשפט לקביעת שיעורי הריבית שיחולו על סכומים שונים שנפסקים בתביעות חוב כספי, תביעות לתגמולי ביטוח, ועוד.
2. בחוזרנו 37/2004 פירטנו את הליך התקינה לפיו נקבעת הריבית, בסעיף 5 להלן מובא עדכון בנושא פסיקת הריבית וההצמדה, בדגש על שיעורי הריבית ממועד התקנת התקנות ועד היום.
3. נציין כי פסיקת הריבית תלויה בהוראת הרשות השיפוטית אשר ביכולת לפסוק ריבית רק על סכום חלקי. כך בס' 2 לחוק:
"רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע עלפי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו."
4. בנוסף, נזכיר כי גם חישוב משך תקופת הריבית כפוף לשיקול הדעת של הרשות השיפוטית, שבכוחה אף לקצר את התקופה הנדונה כך בס' 5 (א) לחוק:
"תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר."
(יצויין כי "מועד הפרעון" פירושו המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר).
5. בהתאם לתקנה 6 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), נקבעים שיעורי הריבית ע"י החשב הכללי במשרד האוצר, ריבית זו מחושבת לפי חישוב רבעוני קלנדרי. להלן טבלת פסיקת ריבית והצמדה מיום 1.4.2003 ועד היום:
|