כללי

המאבק על שמירת הזכויות בנחלות שטרם אוישו במושבים טרם הסתיים. להלן עמדת הועדה הבין מושבית שהועברה לכל חברי מועצת מקרקעי ישראל לקראת הדיון הקרוב בנושא.

הועדה הבין מושבית מסתמכת בין השאר על חו"ד משפטית מפורטת שנערכה על ידי
עו"ד חיים פרוכטר אשר צורפה לנייר העמדה.

אנו ממליצים למושבים לפעול לאיוש נחלותיהם לרבות בהליכים משפטיים אם ידרשו.

לנושא איוש הנחלות במושבים השלכות רחבות היקף גם על זכויות הקיבוצים בנחלות לרבות אלו שאינן מאוישות נוכח כוונת מינהל מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל להפקיע את זכויות הקיבוצים בנחלות שטרם אוישו (ראו הצעת החלטה 979). זאת בניגוד להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל הקובעת במפורש שכל הנחלות יוחכרו לקיבוץ.

המעונינים בקבלת חו"ד המשפטית יפנו לגב' גילת אביטל במשרדנו בת"א.

1. "בתאריך 30.04.03 התקבלה במינהל החלטת הנהלה מס' 863 לפיה הוגבל איוש הנחלות לאזורי עדיפות לאומית א' ולאזורי קו עימות.

2. בתאריך 14.1.04 התקבלה במינהל החלטת הנהלה מס' 1046 המבטלת החלטה 863 לפיה הוקפא איוש נחלות במושבים בכל אזורי הארץ, פרט לאזור קו עימות, עד לגיבוש עמדת המינהל בנושא והבאת הנושא לדיון במועצה.

3. בתאריך 23.4.04 התקבלה במינהל החלטת הנהלה מס' 1103, לפיה לאור העובדה כי הקפאת איוש הנחלות מטרתה למנוע הקצאת קרקע בחינם, הרי שבאזורי הנגב והצפון שווי הקרקע שואף לאפס והשיקול הכספי פחות רלוונטי, מאושר איוש נחלות במושבים באזור עדיפות א', אשר שווי הנחלה בהם אינו עולה על 100,000 $ כולל פיתוח. זאת, עד לאישור הצעה כוללת בנושא איוש הנחלות ברחבי הארץ, אשר תוכן על ידי האגף החקלאי במינהל.

4. בתאריך 9.2.05 התקבלה החלטת הנהלה מס' 1308 לפיה איוש הנחלות יעשה באמצעות מכרז וישווקו ע"י מינהל מקרקעי ישראל, קרי, הלאמת/ הפקעת הנחלות שטרם אוישו במושבים.

5. בתאריך 2.05.2005 הועלתה לדיון בישיבת מועצת מקרקעי ישראל הצעת החלטה בעניין " איוש נחלות " על פי החלטת הנהלת המינהל מס' 1308. המועצה החליטה להעביר הדיון לועדת המשנה אשר החליטה בישיבתה מיום 5.05.2005 להקים ועדת שימוע בראשות מנחם ליבוביץ, יו"ר ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, ללימוד ולבחינה מעמיקה של הנושא טרם קבלת החלטות המשנות את מדיניות המועצה מקדמת דנן.

   המושג נחלה

6. על פי החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל בפרק א' "מדיניות מסירת קרקע חקלאית", נקבע כי קרקע חקלאית תוחכר במסגרת של נחלות אשר יוחכרו ישירות למתיישב בתאום עם האגודה.

   המושג נחלה כולל יחדיו את הקרקע החקלאית ואת חלקת המגורים בה שלוש יחידות מגורים עם זכויות בניה של 375 מ"ר, יחידה ראשונה ושנייה- 160 מ"ר כל אחת, יחידה שלישית 55 מ"ר.

   תשלום דמי החכירה עבור הנחלה נקבע בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל "בשיעור 2% מההכנסה הנקייה מהנחלה".

   חוסר סמכות הנהלת המינהל לקביעת המדיניות הקרקעית

7. החלטה 1308 סותרת את החלטת המדיניות של הועדה לקרקע חקלאית של מועצת מקרקעי ישראל מיום 16.11.1992 אשר בעקבותיה יצאה הוראת אגף החקלאי מס' 31 המתירה איוש נחלות במושבים ועל פיה המינהל מחויב לפעול.

   הועדה לקרקע חקלאית אשר אוחדה עם הועדה לקרקע עירונית לועדה אחת- "ועדת המשנה", הינה ועדה סטטוטורית המורכבת אך ורק מחברי מועצת מקרקעי ישראל בהתאם להוראות סעיף 4(י) לחוק מינהל מקרקעי ישראל.

   סעיף 4 לחוק מינהל מקרקעי ישראל קובע כי מועצת מקרקעי ישראל היא שתקבע את המדיניות הקרקעית לפיה יפעל המינהל , לפיכך, קבלת ההחלטות היא בסמכותה הבלעדית של מועצת מקרקעי ישראל והוא הגוף המוסמך הבלעדי שמונה על פי החוק לקבוע את המדיניות הקרקעית שעל פיה ינוהלו מקרקעי ישראל.

   הנהלת המינהל נדרשת לפעול על פי המדיניות וההחלטות הנקבעות ע"י מועצת מקרקעי ישראל.

   חלוקת הנחלות שטרם אוישו על פי אזורי הארץ השונים

8. הגליל ורמת הגולן 558 מתוך 4,346 נחלות מתוכננות, בגליל המערבי 261 מתוך 792 נחלות מתוכננות, בעמקים טרם אוישו 1182 נחלות מתוך 4347 נחלות מתוכננות, באזור המרכז יש 331 נחלות שטרם אוישו מתוך 6606 נחלות מתוכננות, באזור השפלה וההר טרם אוישו 585 נחלות מתוך 8778 נחלות מתוכננות ואילו באזור הדרום טרם אוישו 1027 נחלות מתוך 7588 נחלות שהוקצו למושבים.

   הנתונים מלמדים שפחות מעשירית מהנחלות שטרם אוישו הן באזור המרכז ואילו הרוב המכריע הן באזורי עדיפות לאומית. לפיכך, החלטה זו תפגע בעיקר במושבים בצפון הארץ ובדרומה שחלקם נמצאים במצב כלכלי קשה ותתקע מקל בגלגלי ההתיישבות באזורי הגליל והנגב שגם כך אינה משימה פשוטה כלל. ההחלטה תגרום לניוון אזורים אלו בכך שאינה מאפשרת למושבים להתרחב.

9. למושבים זכויות על הנחלות שטרם אוישו

   אנו סבורים כי אין כל הבדל בין נחלות מאוישות לבין נחלות שטרם אוישו, לעניין זכויותיו של המושב בהן, ואף בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל שנתקבלו לאורך השנים אין כל אבחנה כאמור:

   1. החלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל הינה החלטת היסוד בדבר מדיניות מקרקעי המדינה המסתמכת על החלטת ממשלה שהתקבלה לאחר קבלת המלצות "הועדה לבדיקה מדיניות הקרקע בישראל" בראשות יוסף וויץ שהוקמה על ידי הממשלה ב- 4.9.63 והגישה המלצותיה ב- 5.7.1964.

      ההחלטה, מיום 17.5.65, קובעת כי קרקע חקלאית תוחכר "במסגרת של נחלות" וכי "נחלות יוחכרו ישירות למתיישבים בתאום עם האגודה" (סעיף 4 להחלטה).

   2. החלטה מספר 8 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 4.7.1966 קובעת כי "קרקע חקלאית תוחכר בדרך של נחלה, לפי המלצת שר החקלאות או מי שיוסמך על ידו לעניין זה, למטרות ולחוכרים המפורטים להלן: א. ישובים חקלאיים קיימים שטרם נחתמו עמם חוזה לזמן ארוך".

   3. החלטה מספר 14 של מיום 8.11.1966 יצרה מסגרת של חוזי משבצת תלת שנתיים מינהל-סוכנות-אגודה וכאשר יוצאת הסוכנות נחתם חוזה דו צדדי עם האגודה לשלוש שנים על כל שטח הנחלות.

   4. החלטה מספר 304 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 8.7.1985 קובעת כי חלקה א' של מתיישבים במושבים תירשם על שמם בספרי האחוזה, וכי יתר החלקות (דהיינו, חלקות ב' ו- ג') תירשמנה על שם האגודה השיתופית, קרי, תוחזקנה בנאמנות על ידי האגודה עבור חבריה.

   5. החלטה מספר 476 מיום 29.10.1990 קובעת כי שטח המשבצת החקלאית, קרי שטח הנחלות - יוחכר לישוב. על פי החלטה זו מחויבת האגודה עצמה בדמי החכירה עבור כל הנחלות בתחום משבצת הישוב.

   ההחלטה אמנם שונתה ביום 10.2.1998 על ידי החלטת מועצה 823, אולם עקרונות הקבועים בה נשארו על כנם.

10. בכל החלטות מועצת מקרקעי ישראל, לרבות אלו שנסקרו לעיל, אין אבחנה בין נחלות
    מאוישות לנחלות שטרם אוישו ומכאן מסקנתנו היא שחוכר הנחלה המאוישת או המושב ביחס לנחלה בלתי מאוישת יכול למכור את זכויותיו בנחלה בתנאים שנקבעים בהחלטה 534 בדבר תשלום דמי הסכמה עבור הסכמת המינהל להעברת הזכויות בנחלה.

11. זכאותו של המושב לאייש בעצמו את נחלותיו שטרם אוישו, מקבלת ביטוי ברור וחד משמעי בנוסח חוזה החכירה לדורות לאגודות שהן מושב עובדים או כפר שיתופי, בו כלול סעיף מיוחד הקובע כי המינהל לא ידרוש דמי הסכמה בגין מסירת זכויות בנחלה למתיישב ראשון.

    תחת הכותרת "העברת זכות החכירה והחכרת משנה" נקבע בסעיף 10(ג) כדלקמן:

    "למרות האמור בסעיף קטן (ב) לעיל, לא ידרוש המינהל דמי הסכמה במקרים הבאים
    (בכפוף לכך שהאגודה לא תדרוש כל תשלום בגין הזכויות בקרקע המוענקות לבעל נחלה):

    1. החכרת או מסירת חזקה בחלקה א', לראשונה, לבעל נחלה, שהוא המתיישב ראשון
       באותה נחלה.

    2. החכרת שטח מתוך המוחכר, לראשונה, למטרת מפעל."

12. הנימוק לפגיעה חסרת התקדים בזכויות מוקנות של המושבים אשר החזיקו הנחלות שטרם אוישו עשרות שנים ושילמו עליהם את מלוא מחירם ניתן בדברי ההסבר שצורפו להצעת החלטת מועצת מקרקעי ישראל כדלקמן:

    "עפ"י הנהלים הקיימים, נוהג המינהל לאשר בהמלצת האגודה ו/או הסוה"י, מסירת זכויות למתיישב ראשון ללא כל תשלום. האגודה רשאית לגבות כספים בעד השקעותיה בפועל ברכוש האגודה ובהון האגודה (פיתוח ובניני ציבור למיניהם) עפ"י חלוקה יחסית למס' הנחלות המתוכננות.

    לאור המצב הפרדוכסלי לפיו באותו ישוב מוחכרת נחלה פנויה ללא תשלום ואילו מגרש בהרחבה מוחכר בתשלום עפ"י שומה, הוחלט כי יש לקבוע כללים חדשים לאיוש נחלות בתמורה, וזאת על מנת לאחד ולהשוות בין תנאי הקצאת קרקע בנחלה לבין תנאי הקצאת קרקע בהרחבה קהילתית."

13. ההשוואה שנעשתה בדברי ההסבר להצעת החלטת המועצה בין הקצאת מגרשי הרחבה לבין
    הקצאת נחלות, הינה שגיאה גסה:

    1. אין לעשות גזירה שווה בין זכויות בנחלה מקורית הכוללות זכויות לבניית 3 יחידות מגורים מקדמת דנן ודמי החכירה המלאים עליה שולמו במשך עשרות שנים לבין מגרש בהרחבה שמקורו בקרקע חקלאית ששינתה יעודה למגורים זה עתה ואינו חלק מזכויות הנחלה המקורית.

    2. נחלה במושב טומנת בחובה מחויבויות שאינן קיימות למתיישב בהרחבה, ביניהן, חברות באגודה שיתופית על כל הכרוך בכך, חובת עיבוד הקרקע וכיוב', ותורמת לשמירה על הצביון החקלאי של המושב.

    איוש הנחלות באמצעות מכרז- הרס המרקם החברתי

14. ההצעה המנוגדת לעמדתנו להפקעת הזכות ליישב את הנחלות מידי האגודה וביצוע באמצעות מכרז הינה פגיעה קשה במרקם החברתי הקיים בכל ישוב, קבלת ההחלטה תגרום לכך שהישובים והמינהל יגררו לאין סוף דיונים משפטיים של אנשים שיפסידו במכרז או יפסלו בועדות קבלה. במרבית הישובים קיימות קהילות בעלות אופי מיוחד שהתערבות חיצונית כפי שמוצעת בהחלטה עלולה לגרום לבעיות חברתיות קשות בתוך הישוב.

    פיצויים בגין הפקעת הנחלות

15. הפקעה חד צדדית של הנחלות שטרם אוישו מהמושבים אם תתבצע בניגוד לעמדתנו מחייבת תשלום פיצויים עבור הקרקע המופקעת לרבות זכויות המגורים שבה.

    נציין כי החלטה 969 של מועצת מקרקעי ישראל קובעת מפורשות כי יינתן פיצוי על קרקעות במסגרת משבצת היישוב לרבות אלו המשויכות לנחלות שטרם אוישו.

    גם החלטה 1023 של מועצת מקרקעי ישראל קובעת מפורשות כי יינתן פיצוי עבור השבת הקרקע למינהל.

    הוראות מעבר

16. אנו סבורים כי, לא סביר ולא הוגן, לעכב מושבים , על לא עוול בכפם, אשר הסתמכו ופעלו על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, החלטת הועדה לקרקע חקלאית מ 16.11.1992 והוראות המינהל, ובתאום עם המינהל, ואף יישמו חלק מאיוש הנחלות, ולהנחית עליהם כרעם ביום בהיר – החלטה של הקפאת איוש הנחלות.

    לפיכך, במקרה שמועצת מקרקעי ישראל תקבל החלטה המשנה את החלטת הועדה לקרקע חקלאית כפי שבאה לידי ביטוי בהוראת אגף החקלאי 31, על המינהל לקבוע הוראות מעבר אשר ימצו את אינטרס ההסתמכות של האגודות ושל המתיישבים, ובוודאי אגודות אשר החלו בהליך של איוש הנחלות עובר להחלטת ההקפאה, וכי כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת על ידי המועצה, אין כל תוקף להחלטת ההקפאה, ואין מניעה חוקית להמשיך ולהקצות נחלות על פי הכללים שהיו נהוגים לפני קבלת ההחלטה.

    סיכום

17. אנו סבורים כי החלטות ההקפאה בנוסח החלטת הנהלה 1308, נתקבלו ע"י הנהלת המינהל שלא כדין, תוך חריגה מסמכות, פגיעה בזכויות מוקנות של המושבים, התעלמות מתשלום דמי חכירה של האגודות במשך השנים, והשבחת הישוב וערך הקרקע בו ע"י הישוב ולא ע"י המינהל.

    חובה עלינו לזכור כי, כאשר יישובים אלו עלו לקרקע חלקם בשנות ה-50 וחלקם עם הקמת המדינה, הגנו המושבים על גבולות הארץ לאורכה ולרוחבה, תודות לעמל רב במשך שנים רבות תוך משברים קשים שפקדו את המדינה בכלל ואת החקלאות בפרט, הצליחו חברי האגודות לשקם, לפתח ולהקים ישובים לתפארת, ולהשביח את מקום מושבם, וכל זאת ללא עזרת מינהל מקרקעי ישראל אלא בעמל כפיהם ונחישותם הרבה במשך השנים.

    הצעת ההחלטה הזו פוגעת פגיעה קשה בהתיישבות ומהווה תקדים מסוכן שאינו במקומו ואינו בזמנו. ולפיכך, יש להוריד ההצעה מסדר יומה של המועצה ולהורות למינהל לפעול אך ורק על פי מדיניות המועצה כפי שקיבלה ביטוי בכללי איוש הנחלות בהוראות אגף חקלאי מס' 31.

    רצ"ב לעמדתנו זו חוות דעת משפטית מפורטת שנעשתה עבורנו ע"י עו"ד חיים פרוכטר, המגבה באופן מלא את עמדתנו כפי שהובא לעיל".