גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 049-2004

אין לחייב היטל השבחה בשל שימוש חורג ללא היתר

בפסק דין חדש של בית המשפט העליון (ע"א 7210/01-ב' עיריית נתניה נ' עזבון גלמבוצקי), נקבע כי לא ניתן לחייב בעלים של נכס בהיטל השבחה בגין שימוש חורג שנעשה ללא היתר.

בפסק דין חדש של בית המשפט העליון (ע"א 7210/01-ב' עיריית נתניה נ' עזבון גלמבוצקי), נקבע כי לא ניתן לחייב בעלים של נכס בהיטל השבחה בגין שימוש חורג שנעשה ללא היתר.

גלמבוצקי (להלן – "המשיבה"), בעלים של חניון בנתניה, הואשמה והורשעה בבית המשפט לעניינים מקומיים בעבירה של שימוש חורג בנכס, לאחר שהשתמשה בחניון כאולם אירועים, בניגוד להיתר הקיים.

מאוחר יותר, כשביקשה המשיבה את אישור העיריה הנדרש לשם העברת הנכס בטאבו, התנתה העיריה את מתן האישור בתשלום אגרות ותשלומי חובה שונים, ובראשם היטל השבחה, בגין השימוש החורג שנעשה בנכס בפועל במשך השנים.

המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי, שקיבל את טענותיה לפיהן שימוש חורג שנעשה ללא היתר אינו חייב בהיטל השבחה. על פי בית המשפט, על מנת שלא ייצא חוטא נשכר, הוסמך בית המשפט שדן בהליך הפלילי, לצוות על הנאשם, מלבד העונש, לשלם את כל תשלומי החובה שבהם היה חייב אילו ניתן לו היתר לשימוש חורג, ובכלל זה גם היטל השבחה. בית המשפט לעניינים מקומיים שהרשיע את המשיבה בעבירה של שימוש חורג בנכס, לא חייב אותה משום מה בתשלום היטל ההשבחה ומשכך, הוחמצה ההזדמנות לגבות ממנה את ההיטל.

העיריה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון.

על פי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק") מקום בו חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול של המקרקעין ובין בדרך אחרת, ישלם הבעלים היטל השבחה. השבחה מוגדרת שם כ- "עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג".

בית המשפט העליון קובע, לאחר שהוא בוחן את הצעת החוק ואת דברי ההסבר לה, כי כוונת המחוקק היתה להגדיר רשימת סגורה של מצבים המשנים את מעמדם החוקי של המקרקעין וגורמים לעליית שווים, רשימת שאין להוסיף עליה. ואילו רשימה זו אינה כוללת השבחה במקום שבו נעשה שימוש חורג ללא היתר.

בנוסף, הלכה פסוקה היא כי תכלית היטל ההשבחה הינה כי מי שהתעשר, מי ששווי מקרקעין עלה עקב פעילות נורמטיבית של רשויות הציבור – ראוי לו שישתף את הקהילה באותה התעשרות שהתעשר, על ידי תשלום חצי מן ההשבחה.

ואילו כאן לא נעשתה כל פעולה של הרשות שגרמה להשבחת המקרקעין, ועל כן גם אם חלה עליית שווי כתוצאה מן השימוש החורג שנעשה ללא היתר – אין היא נכנסת בגדר הסעיף.

בית המשפט העליון קובע, כי דרך המלך שעל העיריה ללכת בה בעניין זה הינה על פי סעיף 218 לחוק, המאפשר לחייב את המורשע בהיטל ההשבחה שהיה חייב בו אילו ניתן ההיתר. משנמנעה העיריה מלתבוע את היטל ההשבחה במסגרת ההליך הפלילי, אין היא זכאית לתקן את מחדלה על ידי התניית מתן האישור להעברת הזכויות במקרקעין בתשלום ההיטל.

בעניין היטל השבחה במקרקעי המדינה ראו חוזרנו 31/2004 מיום 16.3.2004.