מר יעקב עזרן (להלן: "עזרן"), נכה צה"ל בשיעור 83%, אושר על ידי משרד הביטחון לשיקום באמצעות הפעלת תחנת דלק.
הדרך להקצאת מקרקעי מדינה, לשם הפעלת תחנת דלק על ידי נכי צה"ל, נקבעה בשנת 1968 על ידי "ועדת צ'חנובר". בהתאם להמלצות הוועדה, מינהל מקרקעי ישראל מקצה לנכה, אשר הומלץ על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון, קרקע לשם הקמת תחנת דלק ללא מכרז. הנכה מחכיר את הקרקע בהחכרת משנה לחברת דלק, לשם הקמת תחנת דלק וחותם עם חברת הדלק על הסכם, להפעלת תחנת הדלק.
למר עזרן הוקצתה קרקע לתחנת דלק בקרית-גת בתנאי שהקרקע תוחכר בחכירת משנה לסונול לשם הקמת תחנת דלק, ומסירתה להפעלה בידי מר עזרן. מר עזרן שילם מס רכישה בגין חכירת הקרקע מהמינהל ומס מכירה בגין החכרת משנה לסונול. סונול שילמה מס רכישה בגין חכירת המשנה של הקרקע.
נציבות מיסוי מקרקעין לא הסתפקה במסים אלו, וטענה כי הסכם ההפעלה שניתן למר עזרן ע"י סונול מהווה עסקה נוספת במקרקעין, וסונול חייבת בגינה במס מכירה ומר עזרן במס רכישה.
משנדחתה השגתם של סונול ומר עזרן על החיוב הנוסף, הגישו ערר לועדת ערר בבאר-שבע באמצעות עו"ד שגיא גרשגורן.
בפס"ד של ועדת הערר נקבע ע"י יו"ר הועדה השופט בדימוס בנאי, אליו הצטרף חבר הועדה מר אמיתי כדלקמן:
- מדובר בסדרת הסכמים סטנדרטיים. במקרה זה כל מערכת ההסכמים בין הצדדים הייתה ידועה מראש, לפיכך יש לראות את עזרן כמחזיק זכות ההפעלה מלכתחילה, וכי זכות ההפעלה לא הועברה לסונול בהסכם חכירת המשנה.
- זכות ההפעלה אינה "זכות במקרקעין", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין.
בדעת יחיד, חבר הועדה מר בלומנטל סבר, שזכות ההפעלה עברה מעזרן לסונול וחזרה, אולם זכות זו אינה זכות במקרקעין.
מהאמור לעיל נדחתה עמדת נציבות מיסוי מקרקעין.