בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ (מפי כב' השופטת אסתר שטיין) דן ביהמ"ש ביחס שבין הוראות הצוואה, לפיהן תימכר הנחלה לצד ג' ותמורתה תחולק בין הצדדים ובין הוראות חוזה הנחלה, לפיהן, במקרה שהמנוח לא הותיר בן זוג אחריו, אך הניח צאצא, תועברנה זכויותיו במשק לצאצא, ובלבד שהוא מסוגל ומוכן לקיים את המשק. (תמ"ש 39387-10-10 פלוני נ' פלוני).

 
 רקע

 המנוחה הייתה אלמנה, ברת רשות בנחלה במושב במרכז הארץ, אשר הותירה צוואה במסגרתה הורתה על מכירת זכויותיה בנחלה וחלוקת הכספים שיתקבלו מהמכירה בין התובעים (קרובי משפחתה של המנוחה) והנתבע (בנה של המנוחה).

 התובעים מבקשים להוציא לפועל את הוראות הצוואה ביחס לנחלה בדרך של פירוק שיתוף ואילו הנתבע מתנגד לפירוק השיתוף מאחר, שלטענתו, הוא צאצא יחיד של המנוחה ומשכך, הוא זכאי לקבל את מלוא הזכויות בנחלה בהסתמך על הוראותיו של הסכם משבצת הנחלות מול רמ"י.

 לטענת הנתבע, הסכם המשבצת גובר על צוואת המנוחה ביחס להעברת זכויות לאחר פטירה, ולכן יש לפעול בהתאם להוראות ההורשה בהסכם המשבצת.

 הנתבע אף פעל לרישומו כבעל הזכויות בנחלה במרשמי רמ"י ולאחר פטירת המנוחה עבר להתגורר בנחלה עם משפחתו.

 לטענת רמ"י, שצורפה כמשיבה פורמלית, היא מפרשת את הוראות הסכם המשבצת כך שיהלמו את הוראות הצוואה, והודיעה כי אינה מתנגדת למכירת הנחלה לצד ג' וחלוקת התמורה בין הזוכים, כפי שהורתה המנוחה בצוואתה.

 רמ"י הוסיפה כי כיום, קיימת מצידה גישה שיש להעניק להוראות הסכם המשבצת פרשנות רחבה ותכליתית, להבדיל מהגישה שהייתה נהוגה בעבר למתן פרשנות דווקנית להסכם המשבצת. העובדה שהזכויות בנחלה הן מחוץ לעיזבון אינה מאיינת את אפשרותו של בר הרשות להורות בצוואה למי תועברנה הזכויות ובלבד שהצוואה עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם המשבצת ואינה סותרת אותן. דהיינו: שהזכויות תימכרנה לגורם אחד ולא יהיה פיצול זכויות וכן לא ניתן פגוע בזכויות בן/בת זוג.

 פסיקת ביהמ"ש

ביהמ"ש בוחן את הוראות הסכם המשבצת וקובע כי, לפי הסכם המשבצת, בר-הרשות אינו יכול לצוות את זכויותיו כשיש לו בן זוג או כשמונה בחייו "בן ממשיך". הוא גם אינו יכול להורות שהזכויות תמסרנה ליותר מאדם אחד.

דהיינו, באם נעשית צוואה שכוללת הוראות אשר סותרות את האמור בהסכם המשבצת, תגברנה הוראות הסכם המשבצת על הוראות הצוואה.

 "ברם, אם לא נאמר אחרת, אין תימוכין לטענת הנתבע האמורה, אשר תוביל לתוצאה בלתי סבירה שלפיה כל אימת שבר-הרשות לא הניח אחריו בן-זוג אך הניח אחריו צאצא אחד המסוגל לקיים את המשק, בהכרח תעבורנה אליו הזכויות, ללא כל אפשרות מצד בר-הרשות להתנות על-כך."

 ביהמ"ש ממשיך לבחון את התכלית והרציונל העומד מאחורי הכללים שנקבעו בהסכם המשבצת, שהם מניעת פיצול משקים ונחלות ושמירת הזכויות בנחלה בשלמות, תוך שמירה על כושרם החקלאי והמבנה החברתי של האגודה השיתופית.

 תכלית זאת, באה לידי ביטוי גם בסעיף 114 לחוק הירושה, המתייחס למשק חקלאי:

 "114.     משק חקלאי

(א)   משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – ימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון."

 לדידו של ביהמ"ש, אל מול הוראות הסכם המשבצת, עומד הכלל לפיו: "צוואות יש לכבד" ו-"מצווה לכבד רצון המת".

"אשר על כן, לנוכח עמדת הרשות שסבורה שאין מניעה לקיים את רצון המנוחה, הרי שניתן לקיים את רצון המנוחה, שאינו סותר את הוראות הסכם המשבצת."(הדגשה במקור).

 לפרטים נוספים ולהרחבה ניתן לפנות למשרדנו בת"א.