בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אין יחסי עובד מעביד בין חבר קיבוץ מתחדש לקיבוצו ולפיכך הוא אינו זכאי לדמי אבטלה (עב"ל 441-08 המוסד לביטוח לאומי נגד פרגר).

פרטי המקרה

חברת קיבוץ המתנהל במודל "רשת ביטחון", שבו שולם לחברים תקצבי דיפרנציאלי (לא יותר מפי 1.5 בין חבר לחבר), עבדה במפעל הקיבוץ המצוי בבעלות מלאה של הקיבוץ. בין החברה למפעל לא נערך כל משא ומתן באשר לתנאי העבודה, לא נקבעו תנאי עבודתה ולא נערך הסכם עבודה בכתב. המפעל דיווח לקיבוץ על שעות העבודה, ימי חופשה ימי מחלה והחברה קיבלה תקציב מהקיבוץ.

חברת הקיבוץ קיבלה תלוש שכר פנימי, אך הניכויים לביטוח לאומי הרשומים בתלוש השכר לא הועברו אל המוסד לביטוח לאומי אלא בוצע תשלום כמקובל לגבי חבר קיבוץ בסוג ביטוח 01, ללא תשלום לענף ביטוח אבטלה. לאחר שחברת הקיבוץ עזבה את הקיבוץ והפסיקה את עבודתה במפעל, היא הגישה תביעה לתשלום דמי אבטלה.

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה לדמי אבטלה על סמך ס' 158 לחוק הביטוח הלאומי, מהנימוק כי התובעת אינה עונה להגדרת "עובדת" שבסעיף הנ"ל וכי בינה לבין המפעל ו/או הקיבוץ לא התקיימו יחסי עובד-מעביד וכן מהנימוק שהתובעת אינה מבוטחת בביטוח אבטלה, גם מהסיבה שלא שולמו בעבורה דמי הביטוח בענף זה.

כנגד דחית התביעה הגישה חברת הקיבוץ תביעה לבית הדין לעבודה כאשר עיקר השאלה היתה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה למפעל ו/או לקיבוץ ובפרט לאחר מעבר הקיבוץ למודל "רשת ביטחון".

פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה (25 במאי 2008)

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה ופסק:

מהות השינוי הארגוני בקיבוץ שזכה לכינוי "רשת ביטחון" הוא בשינוי יחסי העבודה בין הקיבוץ לחבריו, כאשר לפי מודל זה, מחויבותו של החבר לעבודתו נובעת באופן ישיר משכרו, קרי הוא משכיר את שירותיו ובתמורה מקבל שכרו, בלי קשר ודאגה לרווחי האגודה השיתופית, שגם להם הוא שותף, אך שכרו אינו מושפע מהם באופן ישיר.

מכאן שחברי האגודה חויבו לעבוד כתנאי לקבלת תקציב ולא רק לצורך קביעת רמת השכר.

בתלוש השכר של התובעת מפורטים רכיבי שכרה לרבות זכאותה לימי חופשה ומחלה וכן הפרשות וניכויים שונים.

כמו כן, לפי ס' 3 לחוק, יש לראות במפעל ובקיבוץ כמעביד במשותף של התובעת. לאור כל האמור, יש לקבוע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. העובדה שהקיבוץ שילם ומשלם למוסד לביטוח לאומי תשלומים כדי לבטח את התובעת אינה משנה את העובדות.

לא התשלום המסוים קובע אם מבוטח זכאי לגמלה הנובעת מתכלית התשלום, אלא העובדות המזכות בזכויות.

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

כנגד הפסיקה הנ"ל הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה (12 ביוני 2013)

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על מנת לברר את זכאותה של חברת הקיבוץ לדמי אבטלה יש לענות על שתי שאלות:

1. האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה לקיבוץ בו הייתה חברה.

2. האם הייתה החברה בגדר עובד על פי החוק שהקיבוץ חב בתשלום דמי ביטוח בעבורו.

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה לקיבוץ בו הייתה חברה

תשובת בית הדין לעבודה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד היתה כי הקיבוץ כאגודה שיתופית הינו תאגיד שחבריו בעצם מעסיקי עצמם. משום כך הכלל הוא, שאין יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ כאגודה שיתופית, לחבריו; כשם שאין יחסי עובד מעביד בין האגודה לחברי אגודות שיתופיות אחרות בהם עובדים החברים מכוח חברותם באגודתם.

האם הייתה החברה בגדר עובד על פי החוק שהקיבוץ חב בתשלום דמי ביטוח בעבורו

תשובת בית הדין לשאלה הנ"ל היתה כי חבר קיבוץ איננו בגדר "עובד" הקיבוץ לעניין ביטוח אבטלה והקיבוץ פטור מחובת תשלום דמי ביטוח אבטלה בעד חבריו העובדים במסגרת הקיבוץ.

להלן הנימוקים לקביעה הנ"ל:

א. חבר קיבוץ הוחרג מהדין שנקבע בסעיף 3 לחוק לגבי חברי אגודה שיתופית, ולגביו נקבע לעניין דמי אבטלה בסעיף 158 לחוק, כי איננו בגדר "עובד".

ב. החרגת חבר קיבוץ העובד בקיבוץ מהגדרת "עובד" לעניין ביטוח אבטלה חרף היותו חבר אגודה שיתופית, נעשתה לא בכדי. האמור משקף את עקרון היסוד עליו מושתת תשלום הגמלה הגבייתית –

שבאין חובת תשלום דמי ביטוח, להבדיל מאי תשלום דמי ביטוח חרף החיוב בתשלומם - אין זכאות לגמלה.

ג. מאז היכנסו לתוקף של ענף ביטוח אבטלה בחוק הביטוח הלאומי, לא היה על מעביד שהוא אגודה שיתופית שהיא קיבוץ, לשלם דמי ביטוח אבטלה בעד חבריו העובדים בקיבוץ.

ד. אי הגדרת חבר קיבוץ כ"עובד" לעניין תשלום דמי אבטלה על פי סעיף 158 לחוק והפטור שניתן לקיבוץ מתשלום דמי ביטוח אבטלה בגין חבר קיבוץ העובד בקיבוץ נקבע לאור טיבו של הקיבוץ ותכלית תשלום דמי האבטלה למבוטח שהוא מובטל.

ה. תקציבו האישי של חבר הקיבוץ אינו נגזר משווי עבודתו, אלא הוא נקבע באורח מוסכם על כלל חברי הקיבוץ מתוך ראיית צורכי הקיבוץ כולו. הכנסתו של חבר קיבוץ לצורך חוק הביטוח הלאומי היא הכנסה רעיונית שהוציא הקיבוץ לכלכלת חבריו. לאור האמור אין מקום לחישוב אישי של דמי אבטלה לחבר קיבוץ על פי אובדן השתכרות בשלושת החודשים טרם פוטר על ידי מעבידו.

ו. חבר קיבוץ שעבד בענף אחד בקיבוץ ועבודתו שם הופסקה, חייב לעבוד על פי סידור העבודה בענף אחר בקיבוץ; זאת להבדיל ממובטל על פי חוק הביטוח לאומי המחויב למצוא עבודה דרך שרות התעסוקה. לאור האמור אין לראות בחבר קיבוץ שהופסקה עבודתו בענף מסוים כמי שפוטר מעבודתו על ידי מעבידו.

ז. שכר עבודה של חבר קיבוץ העובד מחוץ לקיבוץ ודמי אבטלה המשולמים לו עקב פיטוריו ממקום העבודה שמחוץ לקיבוץ - מועברים בעיקרו של דבר לקיבוץ. בנסיבות אלה אין לקבוע זכאות אישית לדמי אבטלה לחבר קיבוץ.

ח. מעבר הקיבוץ למודל של "רשת ביטחון", בוצע תוך שמירה על עקרון הערבות ההדדית ושירותים משותפים. כל השירותים שהיו קודם לשינוי נשארו בעינם חלקם בתשלום כזה או אחר, וגם אלו שהיה צריך לשלם בגינם סובסדו ברמות גבוהות ממיסוי החברים וממקורות נוספים. המיסוי גם מימן את "רשת הביטחון". רשת הביטחון מומנה על ידי מס איזון ובמסגרתה ניתן סל שירותים מסובסד, ומיסוי פנימי נוסף. במצב דברים זה ניתנה קצבת קיום מינימלית גם לחבר שלא השתכר סכום מינימלי שנקבע. יתרה מזו, מודל "רשת הביטחון" הבטיח מתן חלף דמי אבטלה, בתנאים מטיבים בהשוואה לתנאי החוק, כמו תקופת אכשרה מקוצרת של 90 ימים רצופים בלבד טרם הפסקת העבודה, במקום תקופת אכשרה של שנה בתכוף לפני התאריך הקובע לגבי עובד חודשי (סעיף 161 לחוק). בנוסף, על אנשי משאבי אנוש בקיבוץ, הוטלה החובה להציע לחבר מקום עבודה חילופי מתאים, ועל החבר היה להיפגש פעם בשבוע עימם על מנת לברר אפשרויות מציאת עבודה.

ט. השוני העיקרי בין מודל "אורחות חיים" למודל "רשת בטחון" היה בהערכה היחסית של שווי משרות החברים. שוני זה אינו משנה לעניינינו, משכל הטעמים שהצדיקו מתן פטור מתשלום דמי ביטוח אבטלה של הקיבוץ בעד חבריו במודל "אורחות חיים" נשארו בעינם גם לאחר המעבר למודל "רשת ביטחון".

השוואה בין "הקיבוץ המתחדש" לבין "הקיבוץ השיתופי" אין בה כדי לשנות מעמד חבר הקיבוץ

בית הדין הארצי לעבודה מצא לנכון להתייחס בקצרה "מעבר לנדרש" להשוואה בין קיבוץ מתחדש לקיבוץ שיתופי כדלהלן:

"מעבר לנדרש נציין בקצרה, כי על פני הדברים ההשוואה בין "קיבוץ שיתופי" "לקיבוץ מתחדש" גם לאחר התקנת התקנות לעניין שיוך דירות "בקיבוץ המתחדש" על פי תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות - בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005, וגם לאחר התקנת תקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי יצור בקיבוץ מתחדש) תשס"ו 2005 - אין בהם כדי להצדיק ביטול החרגת חבר קיבוץ כמי שאינו עובד לעניין דמי אבטלה ושינוי סיווג הקיבוץ מסוג 01, בייחוד לאור תקנות האגודה השיתופית (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005, לעניין אספקת צורכי החברים בגין העבודה לפי קריטריונים שוויוניים ותקנות האגודה השיתופית (יישוב סכסוכים בקיבוץ) תשס"ו-2005.

מהתקנות המתייחסות "לקיבוץ המתחדש" עולה, כי עקרונות העבודה העצמית, שוויון וערבות הדדית עליהן מושתת הקיבוץ המסורתי, קיימות גם לגביו; לפיכך הטעמים שנמנו לאי היות חבר קיבוץ כעובד לעניין דמי אבטלה ולאי חיוב "הקיבוץ המסורתי" בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד חבריו - תקפים גם ביחס ל"קיבוץ המתחדש", כל עוד לא הוכח כי בפועל תמונת המצב העובדתית שונה מהמתחייב על פי דין כאמור לעיל". (הדגשות במקור – ב.מ)

לאור האמור, קיבל בית הדין הארצי את הערעור ופסק כי מאחר וחברת הקיבוץ אינה בגדר "עובד" לעניין ביטוח אבטלה; ומשאין הקיבוץ חב בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד החברה - אין החברה זכאית לכן לדמי אבטלה על פי סעיף 158 לחוק, בעקבות החלטתה לעזוב את הקיבוץ, שבעטייה הופסקה עבודתה במפעל. עזיבת חבר קיבוץ את קיבוצו אינה פיטוריו ממקום עבודתו.