גרסת הדפסה
מושבים מספר: 043-2012

ועדה מקומית מוסמכת לאשר תוכנית איחוד וחלוקה

ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים, קיבל את עתירתו של קיבוץ אור הנר (להלן: "הקיבוץ") נגד ועדת התכנון והבניה לקידום תכנית שתאפשר שיוך של בתים בקיבוץ לחברי הקיבוץ בקובעו, כי חלוקה של מגרשים שהיא בבעלות אחת, אינה מציבה קושי או סיבה המצדיקה העברת הטיפול לאישור התוכנית מהוועדה המקומית לוועדה המחוזית. עת"מ 17605-12-11 אור הנר נ'' ועדת התכנון ובנייה שמעונים ואח''.

ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים, קיבל את עתירתו של קיבוץ אור הנר (להלן: "הקיבוץ") נגד ועדת התכנון והבניה לקידום תכנית שתאפשר שיוך של בתים בקיבוץ לחברי הקיבוץ בקובעו, כי חלוקה של מגרשים שהיא בבעלות אחת, אינה מציבה קושי או סיבה המצדיקה העברת הטיפול לאישור התוכנית מהוועדה המקומית לוועדה המחוזית.

עת"מ 17605-12-11 אור הנר נ' ועדת התכנון ובנייה שמעונים ואח'.

רקע

חברי קיבוץ ביקשו לבצע הליך של שיוך דירות בשטח המחנה של הקיבוץ אשר ביחס אליו חלה תוכנית מפורטת. במסגרת הליך השיוך, שבסופו כל חבר קיבוץ יהיה זכאי לחתום על חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י") ביחס למגרש שלו, נדרשת חלוקת שטח המחנה ליחידות קרקע נפרדות. כמו כן, בהתאם לדרישות ממ"י על הקיבוץ היה להגיש תוכנית מאושרת על ידי מוסדות התכנון.

יצוין, כי דובר בתוכנית של חלוקה בהסכמה שלא הוגשו כנגדה התנגדויות לוועדת התכנון.

תיקון 43 לחוק התכנון והבניה מאפשר לוועדות מקומיות לאשר תכניות איחוד וחלוקה (בתנאי שאין הגדלה של שטחי ייעודי הקרקע) בהליך מהיר, הליך מהיר וחסכוני יותר מההליך המקובל באישור תוכניות במסלול הרגיל.

על אף סמכותה זו של וועדת התכנון המקומית ובהסתמך על הוראות חוק התכנון והבניה, דחה מינהל התכנון של משרד הפנים את התוכנית של הקיבוץ בטענה כי סמכות זו של הוועדה המקומית אינה חלה במקרה המדובר, מאחר ובתחום התוכנית יש בעלים אחד בלבד.

משמעות דחייה זו מובנת והיא מתבטאת בבזבוז זמן של מספר שנים שלצדו הוצאות לא מבוטלות בגין הליך מחודש של אישור התוכנית לרבות בוועדת התכנון המחוזית.

הקיבוץ, באמצאות עורכי דין אריה שפירא וקרן נדולני ממשרד עו"ד חגי שבתאי, שפירא, ביקש לקבוע כי תוכנית מפורטת נשוא המחלוקת הינה בסמכות וועדה מקומית ולהורות לוועדה המקומית לאשר את התוכנית, או לחילופין להעיר הערותיה לתוכנית וכך לקדמה.

אחת הטענות העיקריות של הקיבוץ הייתה כי אימוץ עמדת מנהל התכנון, לפיה אין לוועדה מקומית סמכות לאשר תוכנית איחוד וחלוקה מקום בו בתחומי התוכנית יש בעלים אחד בלבד, משמעותו ריקון מתוכן של הוראת חוק המסמיכה את וועדות התכנון המקומיות לדון בסוג זה של תוכניות, זאת נוכח העובדה כי במרבית מקרקעי ישראל יש בעלים אחד בלבד.

הכרעה

ביהמ"ש לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת רות אבידע) קיבל את העתירה בקבע כי:

"תיקון 43 לחוק התכנון והבניה נועד להוריד העומס מעבודת הוועדות המחוזיות. מטרתו תוכניות נקודתיות נעדרות השפעה על שטחים גדולים יותר, מעבר לשטחי התוכנית. יישום תיקון 43 אמור להוביל לחיסכון בזמן המתנה לאישור התוכנית, קיצור הליכים וכפועל יוצא מכך, בין היתר, חסכון בעלויות בניה, והפחתת מחירי הדיור."

לשיטתו של בית המשפט יש לפרש את הוראות החוק כך שתתיישבנה עם תיקון 43 ויאפשר, במקרים המתאימים להעדיף את הפירוש אשר לפיו התוכנית תדון בפני הועדה המקומית ולא הועדה המחוזית.

במקרה של הקיבוץ, קבע בית המשפט כי המדובר הוא בתוכנית מצומצמת ביותר ונקודתית אשר באה להסדיר מצב קיים בקיבוץ, לתוכנית שבמחלוקת אין השלכה כלשהי על האזור, כלומר אין כל סיבה להעבירה לאישור הועדה המחוזית.

כמו כן, בית המשפט הוסיף וקבע כי הוועדות המקומיות מוסמכות לאשר התוויית דרכים חדשות בתכנית בנסיבות בהן מדובר בתכניות נקודתיות אשר אין להן השלכות מעבר לתחומן, וזאת בהתבסס על הסמכות הנתונה לוועדות המקומיות בתיקון 43 לחוק, להגדיל שטחים המיועדים לשטחי ציבור.

לפסק הדין השלכה על יעילות הליכי חלוקת מגרשים לרבות יישום החלטה 1155 של מועצת מקרקעי ישראל בחלקת המגורים בקיבוץ ובמושב.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.