בעתירה אשר נידונה בהרכב שלושה שופטי העליון בראשות השופטת א' פרוקצ'יה, ניתנה הוראה לשר האוצר להפעיל סמכותו ולקבוע סכומים מרביים מעודכנים לצורך ניכוי הוצאות אש"ל, במסגרת תקנה 2(3) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) התשל"ב - 1972 כניסוחה קודם לביטולה, ולהתיר ניכוי של הוצאות אש"ל שהוצאו בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד ליום 31.12.2010 מן ההכנסה החייבת במס על פי תנאי אותה תקנה.

השופטת א' פרוקצ'יה קובעת בפסק הדין כי אין מקום לדחיית העתירה על יסוד "טענת השיהוי", טענתה המרכזית של המדינה.

באשר ליתר הטענות, מתייחסת השופטת בדבריה לכל טענה בנפרד וקובעת כי אלו אינן מחזיקות מים:

"ראשית, אין לקבל את טענת המדינה לפיה תקנה 2(3) לתקנות, קודם לביטולה, היתה חסרת תוקף מן הטעם שהוצאות אש"ל הן בגדר הוצאות פרטיות, שאינן מותרות בניכוי מדעיקרא.

שנית, הימנעות השר מהפעלת סמכותו לקבוע שיעורים מירביים לניכוי הוצאות אש"ל לוקה בפסול מינהלי, אשר הסב פגיעה שלא כדין בזכויות הקנייניות של הנישומים. לפיכך, עומדת לנישומים זכות לסעד כנגד פגיעה זו, שעיקרו בתיקון הפגם של אי-הפעלת הסמכות כדין.

שלישית, ביטול התקנה לא הפקיע את סמכות השר, על פי התקנה שבוטלה, לקבוע שיעורים מירביים לצורך ניכוי הוצאות אש"ל מההכנסה החייבת ביחס לעבר. על השר להפעיל סמכות זו ביחס לתקופה שמהגשת העתירה במרץ 2009 ועד ליום 1.1.2011 – הוא מועד כניסתם לתוקף של החיקוקים המבטלים".

בסיכומו של דיון ארוך ונרחב, קיבל בג"צ את העתירה בנוגע לתקופה שקדמה לביטול התקנות ע"י משרד האוצר.

נקבע כי על שר האוצר להפעיל את סמכותו ולקבוע סכומים מעודכנים המתחשבים בעליית המחירים מאז 1985 לצורך ניכוי הוצאות אש"ל ולהתיר הוצאות אלו לתקופה שממועד הגשת העתירה קרי- 1.3.2009 ועד לביטול תקנה 2(3) קרי- 31.12.2010.

נוכח האמור לעיל יש להיערך להגשת דוחות מתקנים לשנת המס 2009 ו – 2010 בהם יינתן ביטוי להכרת בהוצאות האש"ל הריאליות.

לעדכון תהיה משמעות מיוחדת בתאגידים מפסידים אשר שילמו מקדמות בשל הוצאות עודפות בגין הוצאות האש"ל בשיעור 45% ובמלכ"רים אשר שילמו מקדמות בשל הוצאות עודפות בשיעור 90%.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות לרו"ח אמיר כהן או לרו"ח עו"ד חן שחרור במשרדנו בת"א.