גרסת הדפסה
מושבים מספר: 064-2009

הזכות ההיסטורית לבעלות על נחלה חקלאית

נשיאת ביהמ"ש המחוזי מרכז, כב' השופטת הילה גרסטל, קבעה ב- 13 ביולי 2009, כי לא ניתן לסלק על הסף את תביעתם של חברי כפר ורבורג לבעלות על קרקעותיהם. (ת"א 9106-02-08 מינהל מקרקעי ישראל ואח' נגד שי אגרונוב ואח').

נשיאת ביהמ"ש המחוזי מרכז, כב' השופטת הילה גרסטל, קבעה ב- 13 ביולי 2009, כי לא ניתן לסלק על הסף את תביעתם של חברי כפר ורבורג לבעלות על קרקעותיהם. (ת"א 9106-02-08 מינהל מקרקעי ישראל ואח' נגד שי אגרונוב ואח').

אמיקא היתה חברה ציונית שהוקמה למטרת יישוב ארץ ישראל ורכשה קרקעות מידי תושבים ערבים ומידי קרן קיימת לישראל בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. לטענת חברי מושב כפר ורבורג (להלן:"העותרים ו/או המשיבים") אמיקא לא דאגה להסדיר את רישום הקרקעות על שמות המשיבים בלשכת רישום המקרקעין, ובחלוף השנים חלק מהקרקעות הוכרזו כ"נכסי נפקדים" וחלקן הופקע ונרשמו על שמה של רשות הפיתוח.

העותרים הגישו נגד מינהל מקרקעי ישראל, קרן קיימת לישראל, רשות הפיתוח, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, יק"א ועוד 3 אחרים (להלן: "המבקשים") תביעה לפסק דין הצהרתי שלפיו קרקעות מושב כפר ורבורג הן בבעלותם, כצאצאים של רוכשי הקרקעות מחברת אמיקא בשנת 1939.

בתגובה לעתירה הגישו המבקשים כתב הגנה בו טענו בין היתר כי יש לדחות על הסף את התביעה בשל העדר עילה, התיישנות, העדר יריבות וחוסר סמכות עניינית.

אין לדחות את התביעה על הסף

לדברי ביהמ"ש הסעד של דחיית תובענה על הסף הוא סעד קשה וקיצוני שביהמ"ש יזהר מלהשתמש בו לעיתים תכופות. הטעם לזהירות הרבה נובע, בין היתר, מהעובדה שדחיית תובענה מהווה מעשה בית דין, ובעל הדין לא יוכל לשוב ולהגישה בעתיד. העובדה שהעילה חלשה וסיכוייה קלושים, אינה מצדיקה את דחיית התביעה. מספיק שקיימת אפשרות ולו הקלושה ביותר, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, אין מונעים ממנו להיכנס בשערי ביהמ"ש.

הפסיקה קבעה מבחנים צרים וברורים להחלת ההוראה הדוחה תובענה על הסף וזה יהיה רק במקרים בהם ברור כי סיכויי התביעה הם אפסיים.

"בענייננו, איני סבורה שיש מקום להורות עתה, טרם נשמעו עדויות המשיבים וטרם הוצגו ראיותיהם שיש מקום להורות עתה על דחיית התובענה על הסף."


יש לברר את התביעה לגופה

ביהמ"ש בחן את הטענות שנשמעו לגופן, והצדיק את קביעתו:

העדר עילה

ככלל, הרישום של זכויות במקרקעין מוסדרים מהווה סוף פסוק, אולם החוק מותיר פתח לתקיפת הרישום.

לדעת ביהמ"ש זכותם של החתומים על הסכמי המכר בקרקעות היא "זכות קניין שביושר". זכות זו צמחה מכוח התחייבותה של אמיקא להעביר את הקרקעות לבעלותם. זכותם של המשיבים בקרקעות היא זכות שביושר תקפה.

זכות זו נוצרה בשנת 1939 – טרם כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, אולם היא תקפה בין לפי דיני היושר האנגליים ובין לפי דיני היושר הישראליים החדשים.

התיישנות

ביהמ"ש קבע כי זכויותיהם שביושר של המשיבים אמנם כפופות לדיני ההתיישנות אך הן לא התיישנו.

זאת, מן הנימוק שלטענת המשיבים, מכוחן של הזכויות שביושר נוצרו יחסי נאמנות בינם לבין המוכרת.

כשמדובר בתביעתו של נהנה נגד נאמן, אין די בכך שהנאמן יכפור בחובת נאמנותו או יפר אותה על מנת להתחיל את מרוץ ההתיישנות אלא נדרש גם כי הנאמן יביא לידיעתו של הנהנה את עובדת הכפירה או ההפרה האמורה.

בענייננו, המשיבים לא היו צד להסכם המכירה ולטענתם, נודע להם שזכויותיהם במקרקעין לא הוסדרו כדין רק באפריל 2007 (במכתבו של מנהל יק"א -אמיקא לשעבר- בישראל) - תקופה שאינה עולה על 7 שנים (המועד להתיישנות התביעה).

העדר יריבות

המבקשים טענו כי אינם בעלי הדין הנכונים אלא אמיקא כמי שהפרה את התחייבותה כלפי המשיבים.

ביהמ"ש לא קיבל טענתם זו, מכיוון שקרן קיימת לישראל – אנגליה, היא הרשומה כבעלים של הקרקעות, קרן קיימת לישראל קשורה בהתחייבויותיה לקק"ל- אנגליה מכוחו של חוק קרן קיימת לישראל.

כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים נטען שיש לבטל את הכרזתו על הקרקעות כ"נכסי נפקדים" וכך גם לגבי משרד האוצר שהפקיע חלק מהקרקעות שנרשמו על שמה של רשות הפיתוח, שלא כדין, כטענת המשיבים.

חוסר סמכות עניינית

בטענה שנכס מופקד הוכרז כנכס נפקד בטעות, אין הכוונה שיש לשחרר את הנכס מידי האפוטרופוס אלא שמעולם הוא לא הוקנה לו, והסמכות לדון בשאלה אם לא נתקיימו התנאים לקביעת הנפקדות בנכס היא של ביהמ"ש המחוזי. לפיכך בכל הנוגע לקביעה שהכרזת האפוטרופוס מ- 1954 כי החלקות הרלוונטיות הן "נכסי נפקד", בטעות יסודה ודינה בטלות – נתונה לבימ"ש זה.

בנוסף גם הסמכות לדון בביטול הכרזת שר האוצר, המפקיעה קרקעות ומאפשרת רישומן על שמה של רשות הפיתוח – נתונה לביהמ"ש המחוזי.

נוכח האמור נדחו כל הטענות כעילה לסילוקה על הסף של התובענה:

"לאחר שעיינתי בבקשה... החלטתי לדחות את הבקשה ולאפשר למשיבים לברר את התביעה לגופה, וכל זאת מבלי לחוות דעה על סיכוייה"

פסק דין זה אמנם לא קבע כי לחברי כפר ורבורג זכות בעלות באדמות המושב, אך בוודאי פתח פתח לאפשרות כזו בכפוף להוכחות:

"... בפני המשיבים קיימת דרך ארוכה מאוד רצופת קשיים רבים להוכחת תביעתם וכלל לא ניתן להעריך אם קיימים סיכויים טובים להצלחה, אך לא ניתן לסלק התביעה על הסף..."

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.