ב-19.3.06 פסק בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר הטלת ארנונה ראשונה ע"י הועד המקומי משמר השבעה בשנת 2002 ללא אישור שרי הפנים והאוצר (עע"מ 146/04 חיים דימנשטיין ואח' נ' ועד מקומי-מושב משמר השבעה ואח').
בפסק הדין נקבע שועד מקומי שביקש להטיל ארנונה ראשונה עד לראשית שנת 2005 (מועד בו נעשה שינוי חקיקה) לא היה צריך לקבל את אישור השרים אלא את אישור המועצה האזורית בלבד (אישור שהיה בידי הועד המקומי משמר השבעה).
הטיעון המרכזי לדחיית הערעור היה כי חוקי ההקפאה (הכינוי המקובל לחקיקה המגבילה את השינויים בחיובי הארנונה) לא חייבו בשנת 2002 את קבלת אישור השרים להטלת ארנונה ראשונה ע"י הועד המקומי גם כאשר כבר הוטלה ארנונה ע"י המועצה האזורית.
חשוב לציין כי עמדת המועצה האזורית עמק לוד כי הועד המקומי אינו כפוף לחוקי ההקפאה נדחתה. כלומר, בדומה לפסקי דין אחרים בערכאות נמוכות יותר, קבע בית המשפט העליון שאין לשחרר את הועדים המקומיים מהמגבלות שנקבעו בחקיקה ביחס לשינויים בחיובי הארנונה של הרשויות המקומיות.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שכל ועד מקומי שהחל לגבות ארנונה לפני שנת 2005 צריך לבדוק:
- האם קיבל אישור כדין מהמועצה האזורית להטיל ארנונה ?
- האם במהלך השנים לא חרג מחוקי ההקפאה ? העלאת תעריפים מעל המותר, שינוי סיווגי נכסים, שינוי שיטת חישוב שטח, חריגה מתעריפי המקסימום (בצירוף עם תעריפי הארנונה של המועצה האזורית)
אנו שבים וממליצים לועדים המקומיים לקבל חוות דעת משפטית בכל מקרה בו עלול להתעורר ספק לגבי חוקיות צו הארנונה של הועד המקומי, כולו או חלקו.
נמליץ גם על עיון בחוזרנו הקודמים שעסקו בארנונה המוטלת ע"י ועד מקומי: חוזר 32/2005, חוזר 44/2005 וחוזר 14/2006 .