כב' שופטת ביהמ"ש העליון, עדנה ארבל, הסכימה עם קביעת ביהמ"ש המחוזי וקבעה כי בנסיבות כפי שעלו בעניין פלוני ופלונית נגד פלוני ופלונית, בע"מ 9295/05, יכלו בני זוג, חברי האגודה, לחזור בהם ממינוי נכדם כ'בן ממשיך'.

עובדות המקרה

בני זוג החברים באגודת "נהריה" – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ומחזיקים כבני רשות מטעם האגודה בנחלה שבמושב, חתמו על הצהרה, בשנת 1999, לפיה הם ממנים את נכדם, שהתגורר באחת מיחידות המגורים שבנחלה ואף עבד בה בשכר, כ'בן ממשיך'. הצהרה זו אושרה ע"י האגודה.

בחלוף הזמן התערערו היחסים בינם לבין נכדם (ובת זוגו, שבינתיים עברה להתגורר עימו), עד כדי הגשת תלונות הדדיות למשטרה. לפיכך, הודיעו בני הזוג לאגודה כי מינויו של נכדם כ'בן ממשיך' בוטל.

קביעות בתיהמ"ש

לאחר שהגישו בני הזוג והנכד תביעות הדדיות, קבע ביהמ"ש לענייני משפחה כי הנכד אינו בן ממשיך ועליו להתפנות מן הנחלה ומנגד פסק לטובתו פיצוי כספי בגין השבחת הנחלה, בקיזוז דמי שימוש.

על קביעה זו הגישו שני הצדדים ערעור וערעור שכנגד, לביהמ"ש המחוזי. זה דחה את הערעורים וקבע כי בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), ולתקנה 3א, שהגדירה את המונח 'בן ממשיך' כניסוחה בשנת 1999 - "בן ממשיך" יכול להתקיים אך ורק במושב עובדים, וכפר שיתופי אינו רשאי לאמץ את הכלל בדבר הקניית מעמד של "בן ממשיך" לחבריו באמצעות קביעות בתקנון האגודה. כמו כן קבע כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה ולפיכך יכולים בני הזוג לחזור בהם מהתחייבות זו.

על קביעה זו הגיש הנכד בקשת רשות ערעור לעליון. טענתו המרכזית היא כי קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה וביהמ"ש המחוזי מרוקנות מתוכן את התקנון של האגודה, שעיגן מפורשות את מוסד ה"בן הממשיך" וכי מינויו כבן ממשיך , הינה עסקת מתנה ולא רק התחייבות לתת מתנה.

ביהמ"ש העליון דחה את בקשתו, כאמור. לגישת העליון אין צורך כלל לדון בסוגיית ה'בן הממשיך' ביחס לאגודות שיתופיות שאינן מושב עובדים, שכן אף אם תתקבל טענת הנכד שניתן לעגן את מוסד ה'בן הממשיך' בתקנון הכפר השיתופי, תידחה תביעתו בשל העובדה שהתחייבות בני הזוג היתה התחייבות לתת מתנה בלבד.

כב' השופטת השוותה מקרה זה למקרה אחר, שנדון בביהמ"ש העליון, שם העברת הזכויות היתה טעונה הסכמה מראש ובכתב של המינהל, ולמרות זאת לא פנתה האם באותו עניין אל המינהל כלל. שם נקבע כי כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל, מדובר עדיין בשלב ההתחייבות לתת מתנה והאם היתה רשאית לחזור בה ממנה. כך גם בענייננו, קבע ביהמ"ש המחוזי כי העברת הזכויות היתה כפופה להסכמת המינהל בהתאם לחוזה הקיים וכי התחייבות בני הזוג לנכד כלל לא הובאה לידיעת המינהל.

לפיכך, קיבלה כב' השופטת ארבל את קביעת המחוזי כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה שבני הזוג היו רשאים לחזור בהם ממנה ובכך למעשה לבטל את מינויו של הנכד כ'בן ממשיך'.

נציין כי הסוגיה האם מוסד ה'בן הממשיך' כהגדרתו עד לתיקונו ב-2003, חלה רק על מושב עובדים, כקביעת המחוזי, נשארה ב'צריך עיון' שכן לא נדרשה הכרעה בסוגיה זו במקרה הנדון.