גרסת הדפסה
מושבים מספר: 003-2010

תחנת דלק "פנימית" מיועדת לאגודה ולחבריה לרבות כלי רכב פרטיים

לאחרונה נתן ביהמ"ש המחוזי מרכז צו מניעה קבוע כנגד חריגות בפעולתה של תחנת דלק "פנימית" במושב כפר ידידיה. בימ"ש המחוזי אישר את קביעת בימ"ש השלום לפיה ניתן לתדלק כלי רכב פרטיים של חברי האגודה. ע"א 5530-10-08 מינהל מקרקעי ישראל נגד כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'.

לאחרונה נתן ביהמ"ש המחוזי מרכז צו מניעה קבוע כנגד חריגות בפעולתה של תחנת דלק "פנימית" במושב כפר ידידיה. בימ"ש המחוזי אישר את קביעת בימ"ש השלום לפיה ניתן לתדלק כלי רכב פרטיים של חברי האגודה. ע"א 5530-10-08 מינהל מקרקעי ישראל נגד כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'.

נסיבות המקרה

במושב כפר ידידיה (להלן: "המושב" או "האגודה") פועלת תחנת דלק, הנמצאת במקרקעין שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, הנכללים במסגרת משבצת הנחלות החקלאיות המוחכרות ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן – ממ"י) למושב. התחנה נמצאת בתחומי המושב ולא ניתן להבחין בה בעת נסיעה בצירי התנועה הראשיים העוברים סמוך למושב או המובילים אליו.

התחנה התחילה לפעול בשנות השישים של המאה הקודמת ועל פי היתר בנייה משנת 1975 ניתן היה לבנות שני מיכלי דלק תת-קרקעיים ושתי משאבות חשמליות.

התחנה מופעלת ע"י חברת יונה אברך בע"מ (להלן: "החברה") מאז שנת 1988, בהתאם להסכם בו משכיר המושב לחברה "את אתר התחנה למטרת הפעלת תחנת דלק פנימית" כנגד דמי שכירות.

כיום כוללת התחנה 5 משאבות, 5 מיכלים תת קרקעיים וכן מבני עזר שונים שהוקמו ללא היתר.

המושב והחברה עשו מאמצים ניכרים להתאמת המצב התכנוני למצב הבניה בשטח ובשנת 1988 הוגשה בקשה מעודכנת להיתר בניה מעודכן – עליו חתם ממ"י. יחד עם זאת, מסיבות לא ברורות, לא ניתן היתר בניה מתוקן לתחנת הדלק עד היום.

פסק דין בימ"ש השלום

בשנת 2004 פנה ממ"י לבימ"ש השלום בבקשה להוציא צו מניעה קבוע כנגד המושב והחברה שימנע הפעלה של תחנת הדלק כתחנה מסחרית ויורה על סילוק ידה של החברה מהמקרקעין. כמו כן בקשה לצו עשה המורה על סילוק מחוברים שהוקמו שלא כדין.

ממ"י טען כי תכלית הקמת תחנת הדלק היתה לתת שירותים לרכבים חקלאיים של האגודה ושל חבריה כאשר בפועל משמשת התחנה שנים רבות גם לתדלוק רכביהם הפרטיים של חברי האגודה וכן לתדלוק רכבים חקלאיים ופרטיים של תושבי שני היישובים החקלאיים הסמוכים הדר עם וכפר חיים.

בימ"ש השלום קבע כי ממ"י לא הבהיר בצורה מספקת למושב ולחברה את ההגבלה שחלה על הספקת דלק לרכבים פרטיים של חברי האגודה ולפיכך אין ממ"י רשאי כיום למנוע את השימוש של חברי האגודה לתדלוק רכביהם הפרטיים.

לעומת זאת, באשר למכירת דלק לתושבי היישובים הסמוכים קבע ביהמ"ש כי היה ברור למושב ולחברה שממ"י אינו מתיר אותו, וזאת לאור הגבלה מפורשת שקבעו בהסכם השכירות ביניהם בעניין זה וכן לאור מכתב לממ"י בו הצהיר המושב כי התחנה היא לשימוש חברי האגודה בלבד.

לפיכך קבע ביהמ"ש כי אין לאפשר שימוש בתחנת הדלק למי שאינו תושב כפר ידידיה.

במהלך השנים החלה החברה לפרסם את תחנת הדלק כחלק מפריסת התחנות הארצית שלה. לטענת החברה זהו מהלך שיווקי פרסומי אשר בפועל לא היה בו כדי לשנות את זהות המשתמשים בתחנה. בעניין זה קבע ביהמ"ש כי ניתן לאפשר לחברה להמשיך ולהפעיל את תחנת הדלק, ובלבד שתמנע מלמכור דלק למי שאינם חברי האגודה ולפרסם את קיום התחנה.

כאמור, בימ"ש השלום דחה את תביעת ממ"י וסירב להעניק צו מניעה קבוע, אך יחד עם זאת קבע כי יש להבטיח שבתחנה ישתמשו רק חברי האגודה וכן שהתחנה לא תפורסם מבחינה מסחרית.

על כך ערער ממ"י לביהמ"ש המחוזי.

פסק דין ביהמ"ש המחוזי

ביהמ"ש הצדיק תדלוק רכבים פרטיים:

מבחינה מהותית, הוראות ממ"י, לפיהן תחנות תדלוק פנימיות אמורות לשמש אך ורק לתדלוק רכבים חקלאיים, הינן מאוחרות ואינן יכולות להגביל את חברי האגודה רטרואקטיבית. בנוסף, מבחינה דיונית, מאחר ובכתב התביעה הראשון ממ"י לא דרש את תיקון החריגה של חברי האגודה ביחס לשימוש בתחנה לתדלוק רכבים פרטיים הוא לא יכול לטעון לכך בערעור.

לעומת זאת, ביהמ"ש קיבל את הערעור כנגד שלוש החריגות האחרות להן טען ממ"י :

שימוש בתחנה:

תחנת התדלוק מיועדת לשמש רק את חברי האגודה ולא אף אחד אחר, לרבות חברי הדר עם וכפר חיים. האגודה התחייבה על כך כלפי ממ"י . לאור האופי המוגבל, הרי שגם אין מקום לפרסומה של התחנה כפי שנעשה ע"י החברה.

ניתן צו לפיו אין להפעיל את התחנה באופן מסחרי והשירותים בה ינתנו לחברי האגודה בלבד.

הפעלת התחנה:

הסכמת ממ"י להפעלת התחנה ניתנה ע"י ממ"י רק לאגודה ולא לחברת דלק או גורם מסחרי אחר.

ניתן צו לסילוק ידה של החברה מתחנת הדלק ונאסר עליה לפרסם את בתחנה כחלק מעסקיה. צו זה תקף כלפי כל אחד שאינו בר רשות במקרקעין.

בניה ללא היתר:

למרות שלמינהל היה ברור שמצב הבניה בתחנת הדלק חורג מגדר היתר הבניה מ- 1975 וכי בשלב מסוים אף היה מוכן לתת את ידו לתיקונה באמצעות היתר בניה, הרי משלא ניתן היתר בניה במשך 20 שנה, לא ניתן לראות את ממ"י קשור להסכמה זו.

ביהמ"ש הורה לסלק ולפנות מתחנת הדלק את כל המחוברים שהוקמו בה בניגוד להיתר הבניה הקיים משנת 1975.

החברה והאגודה טענו טענות כבדות משקל ביחס למינהל, אולם ביהמ"ש דחה אותן באמרו, בין היתר:

ביחס לטענות הנסמכות על הסכמת ממ"י: "נניח שהמינהל היה מודע, ברמה זו או אחרת, לחריגות אלה, הרי שספק בענייננו אם היה די בשתיקתו כדי להכשירן."

טענות הנסמכות על שיקולי יעילות: "בעל קניין המבקש צו מניעה כנגד שימוש שלא כדין בנכסיו איננו נדרש להוכיח כי פעולתו תוביל להקצאת משבים יעילה..."

טענות הנסמכות על כפירה בסמכות ממ"י: "לא ניתן ליישב בין ההלכות שנקבעו בבג"צ הקשת המזרחית לבין טענה כללית לפיה חוזי המשבצת עליהם חותם המינהל מעת לעת מול המגזר החקלאי הם בגדר "אות מתה", וכי עומדת ליישוב כדוגמת כפר ידידיה הזכות להפעיל תחנת דלק בעצמו, או להשכיר את הקרקע לגורם מסחרי לצורך הפעלת תחנת דלק, גם ללא הסכמת המינהל."

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.