גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 049-2005

הסתמכות על הוראות מקצועיות של רשויות המס

לא אחת נדרשו בתי המשפט ובכללם ועדות ערר, לדון בתקפותה של הוראה מקצועית של רשויות המס ועד כמה הן מחויבות לה. פסק הדין האחרון המתייחס לסוגיה זו הוא עמ"ש 106/99, חברה לבניין מריו לזניק בע"מ ואח' נגד מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב (להלן: "לזניק").

לא אחת נדרשו בתי המשפט ובכללם ועדות ערר, לדון בתקפותה של הוראה מקצועית של רשויות המס ועד כמה הן מחויבות לה.

פסק הדין האחרון המתייחס לסוגיה זו הוא עמ"ש 106/99, חברה לבניין מריו לזניק בע"מ ואח' נגד מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב (להלן: "לזניק").

בעניין לזניק עלתה השאלה 'האם עמדה פרשנית הנקוטה ע"י רשות המס בהוראה מקצועית, שהינה בתוקף בעת ביצוע עסקה מסוימת, מעלה טענת מניעות כלפי רשות המס מטעם הנישום?'

ועדת ערר מבחינה בין שתי סוגיות בהן עולה טענת המניעות כנגד רשות מנהלית:

האחת – כאשר מדובר במערכת יחסים מוגדרת שהתנהלה בין הרשות לבין אדם ספציפי. במקרים כאלה, כדוגמת מוסד הפרה- רולינג, בו נעשתה פניה ספציפית ע"י נישום ספציפי לגבי עסקה ספציפית, הרי שהרשות מחויבת להחלטה שנתנה לאותו נישום ואינה רשאית לחזור בה. במקרים אלה תתקבל טענת המניעות כנגד הרשות באם זו תבקש לחזור בה מהחלטתה. כדוגמא לכך ציינה הועדה את עמ"ש 1198/88, מעברי נגד מנהל מס שבח מקרקעין, מיסים ד(2), ה- 184, ובהסתייגויות מסוימות את עמ"ה 33/83 דרעד בע"מ נגד פ"ש אשקלון, פד"א ט"ו 137, והועדה לקבילות פנקסים ערר 76/86, שדה נגד פ"ש גוש דן, מיסים ד(4) עמ' ה- 182.

השנייה – כאשר מדובר בהחלטה כללית על בסיס חוזר מקצועי, כדוגמת החוזר המקצועי בעניין לזניק. לדברי הועדה חוזר כזה הוא ביסודו הנחייה מקצועית פנימית לעובדי הרשות (הגם שהוא מוצג ומפורסם לציבור הרחב) והרשות אינה מוכנה להקנות לו תוקף מחייב. במקרה כגון דא, קשה הרבה יותר להעמיד את הרשות במצב בו היא תהיה מנועה מלנקוט בעמדה פרשנית שונה

מזו שהובעה בחוזר המקצועי שפרסמה. כדוגמא לכך ציינה הועדה את פסה"ד עמ"ש 223/96, מירון ואח' נגד מנהל מס שבח מקרקעין אזור תל אביב, מיסים יג(2), עמ' ה- 297 וע"ש 3978/98, סקו"ם תעשיות ישראל שותפות מוגבלת נגד מנהל מס שבח מקרקעין רחובות, מיסים טז(1) עמ' ה- 372.

בפסק הדין כאמור, בעניין לזניק, קבעה ועדת הערר כי דין טענת המניעות להידחות. אולם, מסקנתה זו נבעה מנסיבות אותו מקרה. הווה אומר שבנסיבות אחרות היתה קובעת הועדה אחרת.

בעניין לזניק, קבעה הועדה כי לא הונחה תשתית ראייתית להסתמכות על הוראות הרשות ולפיכך דין טענת המניעות להידחות:

"לטענת העוררות נסמכו הן על ההנחיה בעשותן את ההסכם ... ולפיכך מנוע המשיב ומושתק מלמסותן בגין רכישת זכויות הבנייה. טענה זו נטענת בצורה סתמית, בלא כל פירוט, ואינה נתמכת בראיות. לא הוכח, כעניין שבעובדה, שהעוררות הסתמכו על ההנחיה בעשותן את ההסכם. טענת ההסתמכות טעונה היתה הוכחה, ושמיעת עדים אשר יבהירו, האם באמת ראה מי מטעם העוררות לנגד עיניו את ההנחיה עתיקת היומין בעשותו את ההסכם."

ובהמשך:

"מכל מקום, על מנת להגיע למסקנה כי הרשות מנועה מלחזור בה ...סביר לדרוש עמידה קפדנית בתנאי הבסיס לטענת המניעות. אחד מתנאי בסיס אלה הנו הנחת תשתית ראייתית חדה וברורה כי הטוען את הטענה הסתמך על מצג של הרשות כלפיו. כאמור לעיל, תשתית ראייתית כזו לא הונחה במקרנו."

בסופו של יום קבעה הועדה כי מאחר ולא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת דוחה היא את טענת המניעות. בנסיבות אלו, פטרה הועדה את עצמה מלקבוע מסמרות בדבר תוקפן של ההוראות המקצועית, אם מחייבות הן אם לאו.

מהאמור לעיל, בעניין לזניק, למדים אנו כי מקום בו תונח תשתית ראייתית מתאימה, המוכיחה הסתמכות על ההוראות המקצועיות כדוגמת חוזר כללי, ספק אם תידחה טענת המניעות כנגד הרשות.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות לרו"ח חן שחרור ו/או לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.