גרסת הדפסה
מושבים מספר: 110-2016

לא ניתן לדרוש מיזם תכנית שיפוי בגין נזקיה

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, פרחי ביקל ואח' (להלן: המערערת) נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ואח' (להלן: "המשיבות") ,על ידי כבוד השופטים, יורם דנציגר ,ניל הנדל וענת ברון (ע"א 5958/15 ) נדונה השאלה האם ועדה מקומית רשאית לדרוש מיזם תוכנית להפקיד כתב שפוי בידיה בגין תביעות פיצויים עתידית מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה (פיצויים שאותם יכולים לדרוש כל מי שנפגע מהתוכנית).

בית המשפט העליון קבע כי הועדה המקומית אינה רשאית לדרוש זאת מהיזם וכי כל חיוב כספי שמטילה הרשות על האזרח, לרבות חיוב נדחה או מותנה, חייב להיות מכוח חוק או על פיו.

 

המחלוקת שנדונה בפסק הדין

השאלה שנבחנה בפסק דין זה היא האם ועדה מקומית רשאית לדרוש מיזם תוכנית להפקיד כתב שיפוי בגין תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.

סעיף 197 לחוק התכנון הבנייה:

"נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם, זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200."

על פי סעיף זה מי שנדרש לשלם את הפיצוי עבור התוכנית היא הועדה המקומית. הטלת נטל תשלום הפיצויים של הועדה המקומית בגין פגיעה במקרקעין שנגרמת על ידי כל סוגי התוכנית גרמה לכך שוועדות תכנון העבירו את הנטל אל יזמי התוכנית, זאת באמצעות הוראה המופיעה בתקנוני התוכנית.

כלומר, השתרשה פרקטיקה במסגרת נחתמו הסכמי שיפוי שבמסגרתם היזם משפה את הועדה המקומית בגין חיובים עתידים בגין תביעות פיצוים לפי סעיף 197 לחוק.

 

פסיקת בית המשפט:

לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת שלל הנתונים, קבע כי משלא קיימת הוראת דין המסמיכה את הוועדה המקומית לחייב יזם בתשלום עבור פיצויים בגין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הרי שהיא אינה רשאית לעשות כן וכי מתן הרשות להעביר לוועדה המקומית את החיוב בתשלום הפיצויים ליזמים היא כמות הטלת מס ללא צו מפורש של המחוקק וכי זה עומד בסתירה לעקרונות המשפט הציבורי ולעיקרון חוקיות המינהל.

"נוכח כל האמור לעיל, מסקנתי היא, כי משלא קיימת הוראת דין המסמיכה את הוועדה המקומית לחייב יזם בתשלום עבור פיצויים בגין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, הרי שאין הוועדה המקומית רשאית לעשות כן. החובה המוטלת בסעיף 197 לחוק התכנון והבניה על הוועדה המקומית, קרי, החובה לפצות את הנפגעים מהתכנית, היא חובה מוחלטת שלא ניתן להתנות עליה. מתן רשות לוועדה המקומית להעביר את החיוב בתשלום הפיצויים ליזמים, כמוה כהטלת מס ללא צו מפורש של המחוקק .... גם אם הפקדת כתב שיפוי אינה עולה כדי הטלת חיוב כספי ממש, הרי שמדובר בנטילה מותנית (או מושהית) של כספו של האזרח. נטילה כזאת חייבת להיות מושתתת על בסיס חוקי מפורש (השוו: עניין דירות יוקרה, והאסמכתאות הנזכרות שם, בפסקה 44). עקרון החוקיות, הפורש עצמו על פעילותן של הרשויות הציבוריות כחופת-על, מחייב לקבוע כי הטלת חובה על יזם להפקיד כתב שיפוי כתנאי לאישורה של תכנית, עומדת בסתירה לעקרונות יסוד במשפט הציבורי ובראשם עיקרון חוקיות המינהל".

לאור כל זאת, בית המשפט קיבל את טענות המערערת וקבע כי הוועדה המקומית לא הייתה רשאית לדרוש מהיזמים של התוכנית כתב שיפוי.

 

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.